בסוף כל מערבולת שאנחנו עוברים מחכה לנו פתח חדש. צריך לזכור שיש שם פתח, בזמן שמיטלטלים בתוך המערבולת וצריך להבין שהפתח קיים - רק אם נרצה לראות אותו.
לפעמים, הטלטלה וההלם מהמערבולת סוגרים לנו את העינים ואנחנו מרגישים רק את הסבל. מתכווצים בתנועת התגוננות כדי לא לחטוף מכה ואז, פשוט לא רואים אותו.
אבל הוא קיים שם, עומד... יפהיפה כזה, ומחכה לנו עם איזה סוד מאחוריו. עם תובנה שחשוב מאוד שנראה אותה כי היא יכולה לשנות ולשפר את החיים שלנו. אחרת לא היינו זוכים לקבל את הטלטלה הזו.
אם הנשמות שלנו באו לכאן כדי לתקן עולם שבור, כנראה שהן צריכות להפגש חזיתית עם השבר הזה. ואיך זה יקרה אם לא בתוך איזו מערבולת ?
ועצם זה שנשארנו טובים, מאמינים, ומלאי תקוה אל האור בתוך כל הגלים הסוערים האלו זה עצמו כבר מתקן את השבר.
לכן קראתי לציור הזה : ״השער שבסוף המערבולת״
Comments